תחושת מחנק או גוש תקוע בגרון

מכירים את זה שאתם מרגישים משהו שתקוע לכם בגרון והוא פשוט לא עוזב? כמו גרגיר מציק כזה? לפעמים זה אפילו גדול יותר, ממש כמו גולה שיושבת שם. לא מאפשר לבלוע, לא מאפשר לנשום כמו שצריך. 

החיים נחלקים ללפני שהגוש הופיע, ואחרי שהוא עבר לגור אצלכם בגרון. והכי גרוע זה שהוא מרים את הראש מתי שבא לו ומתחיל להציק ברגעים הכי פחות מתאימים. 

אף אחד לא מבין מה אתם רוצים ועל מה אתם מדברים. 

אתם הולכים לרופא וכל הבדיקות חוזרות תקינות, והרופא נותן לזה שם מפחיד כזה. "גלובוס היסטריקוס". אבל אין לו פתרון עבורכם כי לא באמת מבינים מה קורה שם. 

אז מה זה בכלל גלובוס היסטריקוס?

נשמע כמו שם של מחלה אקזוטית, אל יווני או מנה שמגישים בטברנה, אבל הכוונה היא לתסמונת לא כל כך נעימה שנקראת בעברית "תסמונת גלעין השיזף".

התסמונת נפוצה בעיקר בנשים אך מופיעה גם בגברים, והיא מתאפיינת בתחושה מציקה של משהו שתקוע בגרון. כמו גלעין או חול שנמצא שם כל הזמן ומפריע לבלוע, לחשוב, להתרכז… לפעמים התחושה גם מתפשטת לאזור החזה העליון ונוצר מעין לחץ באזור שמפריע לקחת נשימות עמוקות ודומה לתחושה שחווים בזמן התקף חרדה.

ברפואה המערבית אין ממש פתרון לתופעה הזו,  אך ברפואה הסינית מתייחסים לגלעין השיזף כאל "ליחת אל חומר". הוא מתנהג כמו ליחה תקועה מבחינת התחושה, אבל לא משנה כמה נכחכח בגרון זה לא ישתחרר. המטופלת או המטופל מרגישים אותו אבל לא ניתן לחוש אותו בבדיקה חיצונית או לראות אותו בעין. כלומר יש כאן ליחה או תקיעות שלא רואים אותה אבל היא בהחלט מורגשת.

ממה זה נגרם?

מניסיוני בקליניקה, לרוב מדובר במצב של צורך או רצון לדבר על משהו. לשחרר משהו שמעיק עלינו, בלי היכולת לעשות זאת בפועל. לכן המילים והרגשות המודחקים ממש "נתקעים בגרון".

למשל: 

• מטופלת שגרה עם המשפחה שלה בבית הוריה. אמה מאוד עוזרת לה עם הילדים אבל במקביל מעבירה ביקורת קשה על הדרך בה בחרה לחנך אותם. הבת אסירת תודה לאמה על העזרה במגורים ובטיפול בילדים כך שאינה רוצה לענות לאמה ולצאת "כפוית טובה". היא נמצאת במלכוד שלא מאפשר לה לשחרר את מה שיושב לה על הלב.
• מטופל בן 55, אשר הבוסית שלו בעבודה מתעמרת בו. הוא מאוד רוצה לענות לה, מאוד רוצה פשוט לקום ולעזוב את העבודה, אך המצב הכלכלי בבית כרגע לא מאפשר זאת. 
• נערה שמאוד רוצה "להתחיל" עם הידיד הכי טוב שלה אבל חוששת מדחייה מצידו.
• גבר צעיר שהתגלה בגופו גידול החשוד כסרטני והוא חושש לספר למשפחתו כדי לא להפחיד אותם (במקרה זה הגידול התגלה בסוף כשפיר).

אלו רק מספר דוגמאות מהקליניקה, ישנם עוד המון מצבים שאנו נתקלים בהם מידי יום שיכולים לגרום לתסמונת הזו להופיע.

מה שמשותף לכל המצבים הללו הוא שיש כאן בעצם סוג של מלכוד. אנחנו מאוד רוצים לומר מה שעל ליבנו אבל ההשלכות עלולות להיות קטסטרופליות, לפחות בתפיסה שלנו. הדברים "עומדים לנו על קצה הלשון" ואנחנו "בולעים את המילים", לא מאפשרים להן לצאת, והן נתקעות בגרון.

אז מה עושים?

מדברים על זה. 

אפשר לדבר עם חבר או בן/בת הזוג או כל אדם אחר שאינו קשור ישירות למקור הבעיה.  אפשר לשוחח עם הורה או אדם קרוב אחר. הדיבור יעזור ליצור תנועה שתשחרר את התקיעות הזאת שנקלענו אליה. 

אפשרות נוספת היא שיחה עם איש/ת מקצוע בתחום הנפש, כאלו שמשלבים מספר טכניקות טיפוליות שיעזרו לשחרר את התקיעות בצורה היעילה ביותר. 

לא חייבים ישר לרוץ לטיפול. קודם כל נתחיל בלדבר איפה שאפשר ונבחן את התחושות שעולות בנו. 

פשוט מדברים על מה שמציק לנו ומנסים למצוא פורקן או פתרונות כדי שיהיה לנו קל יותר במצב המציק אליו נקלענו והמועקה הזאת שתקועה בגרון כבר תתחיל להשתחרר לה.

ואם המועקה לא עוברת? אם היא פחתה אבל עדיין שם?

אז כנראה שהיא תקועה שם כבר הרבה זמן והיא צריכה קצת עזרה להשתחרר, דבר שניתן לעשות באמצעות דיקור וצמחי מרפא. 

לרוב במצב של תסמונת זו תהיה מעורבות אנרגטית של הכבד ומעטפת הלב. הכבד אחראי בין היתר על זרימה חופשית וחלקה של צ'י (אנרגיית חיים), דם ורגשות בכל הגוף. כשהרגש נתקע בגרון זה אומר שהכבד לא מצליח להניע את הדברים בצורה יעילה. מעטפת הלב אחראית בין היתר על תקשורת ואינטימיות והגנה על הלב מפגיעה. אם קשה לנו לתקשר דברים ש"יושבים לנו על הלב" אז מעטפת הלב הופכת לעמוסה. דברים רוצים לצאת ונתקעים באמצע הדרך. 

לכן בטיפול ניצור תנועה ושחרור של מסלולי אנרגיה אלו ועוד מסלולים שהצטרפו לחגיגה.

—

רוצים לקרוא עוד? לחצו על מאמרים נוספים בהמשך.

ניתן גם להירשם לניוזלטר בתחתית העמוד, ולקבל עידכונים בעת פרסום בלוגים נוספים.